מתקני שידור סלולאריים
בתחום הקרינה הבלתי מייננת נכללים עשרות אלפי מוקדי שידור של בזק, הרשות השנייה ועוד, ברחבי הארץ. גם מערך כבלי החשמל, תחנות השנאה, תנורי מיקרוגל ועוד נכללים בתחום.
אנטנות סלולריות פולטות קרינה בלתי מייננת לסביבה. קרינה בלתי מייננת היא קרינה בעלת אנרגיה נמוכה ואורך גל ארוך, בניגוד לקרינה רדיואקטיבית. המשרד פועל במטרה לצמצם את רמות הקרינה המזיקות אליהן חשוף הציבור הרחב ולשם כך אימץ את תקנים המקובלים בעולם.
תהליך הרישוי של תחנות הבסיס (אנטנות) של חברות הטלפוניה הסלולרית ייחודי לישראל. כל תחנת בסיס מקבלת היתר פרטני בשני שלבים.
מדינת ישראל היא הראשונה אשר פרסה מערך ניטור רציף בקרינה בלתי מייננת, באמצעות מערך הניטור סביב מוקדי השידור של בזק. כמו כן מסמיך המשרד לאיכות הסביבה בודקים לביקורת מוקדי שידור, תנורי מיקרוגל וקרינה מכבלי חשמל ותחנות השנאה.
מכל מאות המחקרים שנעשו עד היום בנושא הקרינה בכלל וקרינה סלולארית בפרט, לא מוכרת אף הוכחה מחקרית שלקרינה זו עלולה להיות השפעה מזיקה, כאשר היא כאמור עומדת בתקני הבטיחות.
המשרד לאיכות הסביבה מבהיר כי ככל שיש יותר אנטנות, הקרינה של כל אחת מהן קטנה והקרינה שהציבור סופג קטנה (ובכל מקרה מתחת לסף התקן המחמיר שאומץ על-ידי המשרד לאיכות הסביבה לטובת הציבור).
המשרד לאיכות הסביבה מקפיד על קבלת חישובים המוכיחים שלא צפויה סכנה לציבור, טרם מתן היתר הקמה (למספר חודשים), ולאחר ההקמה נדרשת חברת הסלולר להציג מדידות המאשרות את החישובים טרם מתן היתר הפעלה לאנטנה.
טבלה לבדיקת רמת קרינה באתרים סלולריים ניתן למצוא באתר איכות הסביבה.
