תל עפולה
תל עפולה לאורך ההיסטוריה
עפולה שוכנת במרכז עמק יזרעאל, חבל ארץ בעל חשיבות רבה הן בשל אדמותיו הפוריות והן הודות לדרך העוברת דרכו (מערב-מזרח) ומחברת בין מישור החוף לבקעת הירדן.
בסמוך לתל עברה "דרך הים" הקדומה, הדרך הראשית שחיברה בין מצרים לבבל ואשור.
היישוב הקדום התרכז בתל שגודלו כשלושים דונם וממוקם כיום במרכז העיר המודרנית. מהתל העתיק נותרה רק גבעה קטנה, זכר לפסגתו הדרומית. בשטח הנותר נבנו בתי העיר החדשה.
החפירות בתל חשפו שרידי יישוב שהתקיים כמעט ברציפות במשך אלפי שנים: מתקופת הברונזה הקדומה (לפני כ-5,500 שנה) עד לתקופה המְמלּוּכית.
מקור השם עפולה אינו ברור, יש הסבורים שמדובר בגלגול הֵשם"אל עפולה",והיו שהציעו כי מדובר ביישוב בשם "עפא" או "עפל" הנזכר לראשונה בכתבי הְמֵאר ֹות המצריים מן המאה ה-19לפסה"נ.
מאוחר יותר נזכר השם גם ברשימותיו של הּפרעֹה
תחותמס השלישי מהמאה ה-15לפסה"נ.
עפולה בתקופות הקדומות
ההתיישבות הקדומה בעפולה החלה לפני כ-5,500 שנה (תקופת הברונזה הקדומה א', 2,900-3,500 לפסה"נ בקירוב). מאז הלך היישוב וגדל עד שבתקופת הברונזה הקדומה ב' (-2,600 2,900 לפסה"נ לערך) התפרש על פני התל כולו.
התושבים עסקו בחקלאות, במסחר ובתעשייה. באתר התגלה בור מתקופת הברונזה התיכונה (1,550-2,000 לפסה"נ בקירוב), ובוּפּכיֹות רבות מעוטרות
בדיקור – פסולת ייצור של קדר מקומי. כלים מטיפוס זה ("כלי תל אל-יהודייה") התגלו באתרים רבים בכנען, בקפריסין, בסוריה ובמצרים, אך הּפּכי ֹות מעפולה הן מהמעטות שנתגלו עד כה בבית היוצר עצמו.
המצודה והשער
המצודה הוקמה בפסגת התל הדרומית בתקופה הצלבנית או בראשית התקופה המְמלּוּכית (1,100 ל-1,300 לסה"נ), ושלטה על הדרך שעברה בסמוך. היא נבנתה מאבני גזית גדולות, ובקירותיה שולבו שני ארונות קבורה רֹומיים (ַסרקֹוָפגים).
בשער הכניסה מזוזות אבן מסּוָתת ֹות בקפידה וסף רחב שבו שתיּפֹותֹות (שָקעים) לצירי הדלתות שנפתחו כלפי פנים. קורת עץ עבה אפשרה ְִ את חסימת הדלתות מבפנים.
התקופות השונות בתל
בתקופות הברונזה והברזל (משנת 3,500 עד700לפסה"נ לערך) התרכז היישוב בשטח התל. מהתקופה ההלניסטית ואילך (מסוף המאה הרביעית לפסה"נ עד המאה הראשונה לפסה"נ) היישוב גדל והתרחב. בתקופה הרומית ובמיוחד בתקופה הביזנטית (מהמאה הראשונה לפסה"נ ועד המאה השישית לסה"נ) התפרש היישוב לשטחים שסביבו, בעיקר למערב ולדרום. באזורים אלה נחשפו שרידי שכונות מגורים ורחובות מרוצפים.
כמו בכל תל ארכיאולוגי, נבנו המבנים בכל תקופה על חורבות אלו שקדמו להם. גם המצודה כאן נבנתה על חורבות המבנה שלפניכם המתוארך למאות השביעית-שמינית לסה"נ.
סרקופגים בקירות המצודה
בקירות המצודה שולבו ארונות קבורה רומיים (ַסרק ֹוָפגים) מן המאות השנייה- הרביעית לסה"נ בשימושִ משני.ַסרק ֹוָפג, הנגזר מהמילהַסרק ֹוָפג ֹוס ( ) ביוונית שפירושה "א ֹוֵכל הבשר", הואְ מַכל אבן ששימש כארון קבורה. שיטת קבורה זוָ רְווָחה מאוד בארץ ישראל בתקופה הרומית.
שימושִ משני בחלֵקי מבנים עתיקים לבנייה ולעיטור נפוץ מאוד בתקופה הצלבנית והמְמלּוּכית,וניתן לראותו גם בפינות המצודה הַצלָּבנית בציפורי.
התקופות המאוחרות בתל
בסוף התקופה המְמלּוּכית או בראשית התקופה העות'מאניתָ חרָבה המצודה. מפולות אבן גדולות מקירות המבנה חסמו את השער.
במאה ה-19השתייך היישוב לשטחים שבבעלות משפחת סּורס ֹוק, משפחה יוונית-אורתודוקסית מביירות שרכשה אדמות רבות בארץ. על חורבותיו נבנה הכפר "אל עפולה" למגורי האריסים שעיבדו את אדמות המשפחה.
לאחר ייסּוד העיר עפולה בתחילת המאה ה-20, התגלו הַסרק ֹוָפגים על ידי חקלאים יהודים שהשתמשו באדמות התל לדישון השדות.
המצודה נחשפה מחדש ב-1926 על ידי א. סוקניק שניהל במקום את אחת החפירות המדעיות הראשונות של האוניברסיטה.
